מהבוקר שנפלו התאומים, לא האירה עוד השמש פנים למעצמה האמריקאית

לאף אחד אין עוד ספק, כי המנצח הגדול מכולם במערכה הבינלאומית מול סוריה, בדבר התקיפה של ארצות-הברית, הוא לא אחר מפוטין - נשיא ר...וסיה. סקרים רבים שנערכו בישראל וברחבי העולם סביב השאלה “מיהו לדעתך המנצח בסיבוב הזה”, מוכיחים כי לא זו בלבד שפוטין הק.ג.ב.ניק לשעבר, הוא המנצח הבלתי מעורער, אלא שאובמה והממשל האמריקני יצאו המפסידים הגדולים.
המעצמה האמריקאית שאותה הכרתי מבית ומבפנים, הפכה לבדיחה מהלכת ולא על שתיים, אלא על רגל אחת מקרטעת.

עוד התגוררתי שם לפני בדיוק 12 שנים, בעת שמטוסים אזרחיים פילחו את האוויר הנקי של ניו-יורק ושסעו את מגדלי התאומים כמו בעריפת ראש אכזרית. אותו בוקר מחריד שזעזע ושקשק את העולם כולו כרעם ביום בהיר, עוד חקוק היטב בזיכרוני. כשיצאתי מפתח ביתי בברוקלין הרחוקה ממנהטן קילומטרים בודדים, מצאתי את הרכב שלי עטוי באבק לבן וסמיך שהתעופף ברוח צפונית, הישר ממתחם בנייני הסחר העולמי שהתמוטטו כמו מגדל קלפים.

כל עוד עמדו אותם גורדי שחקים על תילם בגאווה, עמדה גם המעצמה הגדולה בעולם בגאווה זקופה. דומה כי היו אותם מגדלים “סמל” לעוצמה והחוסן הבלתי מעורערים של המעצמה הגדולה בתבל. הנשיא הרפובליקני לשעבר, ג’ורג’ דבליו בוש, לא פנה לתמיכתם של חברי הקונגרס. הוא לא חיפש את אישורם של ידידים ולא התפתל בשאלות ומחשבות. הוא, כמו נשיאים בעלי שם לפניו, ידע ואף הבין, כי נפילתם של מגדלי התאומים, היא תחילתה של קריסת האימפריה של המדינות המאוחדות.

בוש, ששידר באותה שעה עוז ותושייה נוכח אסון בקנה מידה היסטורי, לא שהה לגמגומים והיסוסים. הוא הכיר בעובדה כי ההססנות היא תכונה של חלשי האופי, של אנשים חסרי תעוזה ושל מדינות חסרי ישע. הוא יצא למתקפת ענישה חסרת אישורים, חסרת פשרות וחסרת רחמים, והשיב את הגאווה הלאומית למעצמה האמריקנית ולו לשעה קלה בלבד.

אך נדמה, כי חרף תושייתו בעלת הגבורה, מאותו בוקר שהחליף את קרני השמש בלהבות האש, היגון והשכול, מני אז צנחו התאומים אל קרבם, התערערה סופית קומתה הזקופה של האומה האדירה - בעלת הכוח והעוצמה.

אחריו הגיח הנשיא השחור הראשון בתולדות אמריקה והפך אותה לבדיחה עלובה, כזו שהצליחה להשיב לרוסיה את כבודה האבוד. בעת כתיבת שורות אלו, כבר נרשמו בכותרות החדשות שתי ידיעות מביכות ומדאיגות: האחת מדווחת על הרמת הראש של אסד, כשהוא לא מתבייש עוד להציב דרישות כתנאי לפירוז ארצו מהנשק הכימי. השנייה מדאיגה אף יותר: היא מבשרת על כך שפוטין הנלהב מההישג שמנע תקיפה בסוריה, כבר רוכב על הגל הבא - איראן. הוא יבקר בקרוב בטהרן וינסה לגשר גם בנושא הגרעין.

מחלחלת המחשבה, שרק לפני ימים אחדים, רצנו לאסוף מסכות אב”כ, בעקבות הכרזות ברורות מטעם הממשל האמריקאי על תקיפת ענישה בסוריה, זאת לאחר שהעולם כולו נחרד וזועזע מהטבח הכימי של באשר אל-אסד, והשבוע הוא כבר מעז להציב תנאים לעולם כשיצא מכל הסיפור חופשי ללא פגע.

לא מן הנמנע שאסד ישלח כעת כתשורה, זר פרחים ענקי לנשיא אובמה, שלו הוא חייב ללא עוררין את חייו, את תהילתו, את הסומק ללחייו, אך בעיקר את חידוש המורל המרוסק שלו.

לסיכום: קל לאבחן, כי מי שלא הפריעה לו שחיטתם של מאות אלפי אזרחים חפים מפשע, עד שלא נטבחו על ידי גזים כימיים, יכול גם לבוא במשא ומתן עם הטבח הכימי ולאפשר לו להמשיך לטבוח בעמו בנשק קונבנציונלי.
המסקנא היא יחידה, חדה וברורה: מי שעוד חושב לסמוך היום על אמריקה בטיפול בנושא הגרעין של איראן למשל, הוא ללא ספק מתאבד בפוטנציאל.