אני יושב לי בנחת בחדר ממוזג ומפותח בשלל אביזרים אלקטרוניים מתקדמים ומביט אל העבר - דווקא העבר הלא כל כך רחוק... נניח שנות ה-80 וקצת לפני כן. אני בוהה בהשתאות על התסרוקות והלבוש הביזרי שהיה מנת חלקם של נשים וגברים כאחד.
תוציאו למשל, את אלבום הנישואים של ההורים שלכם (במידה והאלבום ו...הנישואים עדיין ברי קיימא :), ובחנו מקרוב את המשקפיים שהם לבשו באותם ימים, השיער והפאות שענדו הנשים, ועוד...
אם זה לא יצחיק אתכם בטירוף זה וודאי ידאיג אתכם!
בעבר אנשים לבשו משקפיים, לא רק כדי לשרת את העיניים, אלא כנראה אף למנוע קנאה מהלחיים והאף. פשוט, בכל פעם שאדם היה לובש משקפופס, מיד היו הלחיים מסמיקות והאף הניד בזעם, כאילו היו אומרים: "וכי מה, לי לא מגיע לראות"?. רבותי, זה לא גוזמה: לפחות חצי פרצוף היה משקפיים.
עוד לא הצלחתי לרדת לעומק דעתי בכדי לבחון היטב, האם הייתה זו פשוט תופעה, שאמורה הייתה לסייע למכוערים שביניהם שלא תיחשף פניהם. לו תהא זו האמת, מעניין מה עשו המסכנים - אלה שחבשו משקפיים עם עדשות מגדילות, שכל פטרייה מכוסה עם מייק-אפ נראתה גדולה שבעתיים כיוצאי מצרים? או יתכן ושמא התופעה המוזרה הזו, בעצם סיפקה לאנשים 'מרחב הסתכלות' יותר מקיף?...
אתה מסתכל על התסרוקות של סבתא או דודה שלך מלפני סך-הכל 40 שנה ואף פחות, ואינך יודע להבחין אם מדובר במפלצות במקרה הטוב, או במקרה הרע, בחייזרים שנפלו מכוכב מאדים - הוכחה מוצקת שיש חיים על המאדים... :)
ככל שחלפו השנים והתקדמנו, כך הלכו התופעות הללו והצטמצמו: לאט לאט, כמו על פי שיטת האבולוציה, הקוף הקדמון שיצא מהמערה, ככל שהתקדם ופסע קדימה, אט-אט.. השליך את זנבו מאחור, הזדקף ושינה פרצוף, לבש חליפה וענד עניבה והפך לאדם. כך הלכו המשקפיים ונסוגו לאחור...
אט אט... מדור לדור ומשנה לשנה, ירד המדד של המשקפיים באחוזים ניכרים: כל פעם אמר האופטיקאי לעובד שלו: "חתוך חצי ס"מ מהעדשה.. חתוך חתוך... אל תחשוש מלהתקרב לעין. הם אמורים לשמש את העיניים לא את הלחיים" ."וואלה", השיב העובד לאופטיקאי בהשתאות: "כמה שאתה חכם"... :)
כך גם הלכו הבגדים והצטמצמו... אט אט... החייטים תלשו חלקים נרחבים של הבגד, התקדמו יותר ויותר למקומות הלא נכונים וכמעט שתלשו אברים :) כך גם עשתה התסרוקת המפלצתית, המתולתלת והדביקה. אט אט... גזרה שיער כאן ושיער שם, עד שפגשה את המוח וקלטה לראשונה שיש שכל מאחורי השיער. אלא שמשום מה, דווקא במגזר החרדי, שם קם הגולם על יוצרו ודבר והיפוכו הלך ותפח לכיוון ירושלים של מטה: הפאה והתסרוקת הלכה ותפחה במקום להצטמצם. מכאן ואילך, אט אט... נוספה שורת שיער כאן ושורת שיער שם, הפאה הלכה וארכה הלכה והתרחבה באופן יציב ועמיד לכיוון מטה ללא תלתלים וללא תרסיסי דביקה, עד כדי כך שכשהנוסעת שישבה לצידי על האוטובוס, ביקשה לרדת באחת התחנות, היא קודם פנתה אלי בזעף: "סליחה, אדוני, אתה יושב לי על הפאה"... :)
אפשר להמשיך ולשכתב תיאורים משעשעים מני רבים בהקשרים הללו, והם וודאי יכולים להפוך לספר קומי עב קרס, אבל אני שואל אתכם: בחיאת... תגידו לי, האנשים פעם היו מטומטמים יותר מאיתנו? האם לפני מספר עשורים בלבד, הם לא הבינו שהם נראים כמו אלביס פרסלי עם צמות? הם לא קלטו שהם סחבו שמשת רכב על הפרצוף? :)
כיצד אם לא כך, נוכל אי פעם להשלים עם העובדה, שאבותינו מלפני פחות מ-100 שנה, לא צלחו לעלות על הרעיון הנפלא שנקרא 'אסלה'? האם הייתה להם דווקא העדפה מענגת, לברוח אל השדה ולחפש עלים במקום את הכלבלב של סנו? האם היה להם יותר כייף לרכוב על סוס ולהגיע לאירוע אחרי שבוע, מאשר להתרווח במרצדס ולהופיע בזמן, ולו בכדי לזכות בפריבילגיה לבחור באופן אישי את הבורקס או הנסיכה למנה הראשונה?
למען הגילוי הנאות, עד כמה שאני חפץ למצוא נקודות זכות של בינה יתירה בבני האנוש מתקופות העבר, יותר ויותר אינני מצליח לחשוב אחרת מאשר להציג אותם באור שלילי ובוטה ולפסוק בנחרצות, כי האנשים של פעם היו אידיוטים מושלמים בצורת אדם. אחרת, בלתי ניתן להבין את תופעת ההתקדמות שלנו מול העבר המוגבל שלהם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה