פעם היו 'אנשים חושבים'. מי שזיכרונו עודנו תוסס כמו השוופס או הקולה, וודאי זוכר בערגה את הימים בהם שאפנו לחשוב, לדעת, להבין, ללמוד, לסקור ולבחון דברים מבעד למעטפת החיצונית הרדודה והשטוחה שלהם.
נדמה, כי זה היה נחלת העבר... היום, 'אנשים חושבים', הם יצורים שהבדידות שמעיקה עליהם, גורמת להם להתיישב מול מסך מחשב במשך שעות ולהתבודד עוד יותר. לא מפני שהם מעדיפים שלא להיתקל ביצור אנוש בעל מוח בשרי אמיתי, אלא מכיוון שהטרנד הלוהט ביותר בעידן הפינוק של המאה 21, הוא ליצור כמה שיותר ישויות ווירטואליות שחושבות בערך כמוך או לפחות מחייכות אליך בארשת פנים של מקשי מקלדת - באמצעות חצי סוגריים ושתי נקודות אחת למעלה מחברתה.
במקרה הטוב, יש לומר את האמת: פעם... פעם.. עוד הרבה לפני השוופס ולפני הקוקה-קולה זירו שבכלל גמר לנו את הקלציום במוח, ועוד הרבה לפני האייפון והגלקסי 4-5, ולפני הצעקה 1,2,3,4 וגם קודם להמהיר והעצבני 1,2,3,4,5, היינו באמת חושבים.
ישבנו, לקחנו ספר ביד, קראנו אותיות דפוס שריח הדיו עוד התנשא בחלל החדר בו הנחנו את עכוזנו לרווחה. התעמקנו והתפלספנו בין חברים ומשפחה - בני תמותה. צללנו במחשבות גרנדיוזיות עד שנרדמנו על פנינו והתעוררנו, רק כדי לגלות שהתגלית אותה פיתחנו בהזיית הלילה העמוקה, הייתה בסך הכל חלום מתוק שהחמצנו.
היום... אוי, היום... אוי וויי, היום... הספר הפך לאלקטרודות מילוליות אותם ניתן אומנם להחזיק בכף היד, אבל את מי בכלל מעניין ספרים אלקטרוניים בשעה שהדיו זכור לטוב הוא שם נרדף לקוביית פלסטיק שנכנסת ויוצאת לעיתים מהמדפסת. הריח בחלל החדר הוא חומר כימי בטעם שושנה או לימון שהניחוח שלו נקבע על פי דפוסי התנהגות של סוללה. אנחנו צוללים אל תוך פייסבוק ומתאמצים להתפלסף על מה שכביכול אמור היה להיות חשיבה אנושית מעמיקה ותועלתית - עם חברים ומשפחה יצורי אנוש, אך ורק בכדי לגלות שהמשפחה ובייחוד החברים, הם בכלל אסופת אצבעות משועממות שמעבירות ווברציות ווירטואליות שגולשות מרשת לרשת במגלשות מגה-בייטים חפוזות, ומי שנוחת מהמגלשה הכי מהר והכי חזק הוא הזוכה הבלתי מעורער לאהבה - (לייק בלע"ז).
ישויות ווירטואליות אינן מתות לעולם. גם אלפי שנים אחרינו כאשר רובוטים יצחצחו לנו את השיניים על הבוקר בעודנו במיטה והמקרר יתקשר עם פח האשפה במטבח ויודיע לו חרישית על מוצר שפג תוקפו וכי יש להשמידו, רשימת החברים והמשפחה הענפה לתפארת מדינת פייסבוק תמיד ולעולם תישאר כאן לנצח נצחים.
כן, כן, כנראה גם אני, כותב שורות אלו בכבודו ובעצמו, כאשר אחלוף את ה-120 וכחלום אעוף לשמי רום, החשיבה האופרטיבית שלי תמשיך להתנוסס מעל ענני הרשת, כישות חיה וקיימת שכל מה שיחסר לה הוא סך הכל - חצי הסוגריים ושתי הנקודות האנכיות והמיתולוגיות שכבר לא יחייכו יותר :-(
מני אז נחשפנו למכונה המכונה 'מחשב', בדיוק זה מה שהתרחש בנו - המחשב אמר ל-'מוח-שב'. אנחנו התיישבנו, גם המוח התיישב. האם הוא שוב יתעורר? האם אי פעם שוב יקום בכדי להתיישב ולחשוב ולא רק כדי לשבת ולהתיישב?...
לאנשים חושבים הפתרונות...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה